אבא ארך רגלים

"מר נאמן-נדיב-שולח-יתומות-לקולג‘ יקר, הגעתי! אתמול נסעתי ארבע שעות ברכבת. זאת הרגשה מוזרה, נכון? אף פעם לא נסעתי ברכבת לפני כן. הקולג‘ הוא מקום כל כך גדול ומבלבל – כל פעם שאני יוצאת מהחדר שלי אני הולכת לאיבוד. אכתוב לך תיאור אחר כך, כשארגיש פחות מבולבלת; ואז אספר לך גם על הלימודים. השיעורים יתחילו רק ביום שני בבוקר, ועכשיו שבת בערב. אבל רציתי לכתוב לך קודם כול מכתב היכרות. נראה מוזר לכתוב מכתבים למישהו שלא מכירים. לי נראה מוזר לכתוב מכתבים בכלל – לא כתבתי יותר משלושה או ארבעה בכל החיים שלי, אז אם המכתבים ש לי לא יהיו מופתיים, תתעלם מזה בבקשה." ג‘רושה אבוט, בוגרת צעירה של בית יתומים, מקבלת באחד הימים הצעה מפתיעה: אדון נדיב יממן את לימודיה בקולג‘ ויכשיר אותה לקריירה של סופרת, בשני תנאים – שזהותו לא תיחשף, ושהיא תכתוב לו מדי חודש ותספר לו על עצמה. במכתביה לאבא ארך רגליים, הנדבן המסתורי והגבוה מאוד (זה הדבר היחיד שג‘רושה יודעת עליו), היא מספרת בכישרון ובהומור משובב לב על הווי הקולג‘, על תקוותיה ועל חלומותיה, וגם על אהבתה הראשונה – עד הסוף המפתיע... תעלומה, רומנטיקה, התבגרות והומור שנון – כולם נמצאים באבא ארך רגליים מאת ג‘ין ובסטר, שיצא לאור בשנת 1912, זכה לאהבת הקוראות והקוראים ולשבחי הביקורת, תורגם לשפות רבות ועובד כמה פעמים לתיאטרון ולקולנוע וכן לסדרת אנימה יפנית. כעת הוא רואה אור בתרגום חדש ורענן של לי עברון, שהוסיפה גם אחרית דבר מנקודת מבט פמיניסטית עכשווית.